סעיף 3(ט) לפקודת מס הכנסה קובע שבמצב שבו העובד מקבל הלוואה מהמעסיק, וכאשר תנאי ההלוואה מיטיבים עם העובד, למשל – ריבית נמוכה או אי הצמדה למדד, אזי ההלוואה מהווה טובת הנאה, בגינה יש לחייב את העובד בשווי.

כללי החיוב בשווי למס

חישוב השווי שייזקף למס ייעשה לפי יתרת קרן ההלוואה ביום חישוב השכר.

• כאשר יתרת קרן ההלוואה מעל 7,800 ₪, יחויב העובד בריבית בלבד, בשיעור של 3.49% לחודש.
• עד יתרת קרן הלוואה של 7,800 ₪ (כולל), רשויות המס דורשות הצמדה למדד בלבד, תוך ויתור על 3.49% עבור הריבית.

אופן החישוב:

תחילה יש לבחון את יתרת קרן ההלוואה:

1. אם יתרת ההלוואה שקיבל העובד נמוכה מסכום של 7,800 ש”ח, העובד יחויב בשיעור עליית המדד בלבד, כפי שהיה באותו חודש.
2. אם יתרת ההלוואה גבוהה מ-7,800 ש”ח, העובד יחויב בריבית ריאלית בלבד, בשיעור 3.49% לשנה.
3. חישוב הריבית על ההלוואה לפי תנאי ההלוואה המופיעים בשאלה.
4. שווי ריבית = מה שהחוק דורש פחות ריבית הנגבית על ידי המעסיק.
5. אם השווי קטן או שווה ל-0, אין שווי ריבית.

במקרים בהם עובד לקח יותר מהלוואה אחת, על מנת לבדוק אם הוא יחויב בריבית או במדד בלבד, יש לחבר את יתרת כל ההלוואות יחד ולאחר מכן לחשב שווי עבור כל הלוואה בנפרד, מאחר שלכל הלוואה יש תנאים שונים.

חשוב לדעת:

• הריבית מחושבת לפי ימים בשנה, בעוד ההצמדה מחושבת לפי חודשים. לכן יש לשים לב ליחידות החישוב ולבדוק אם הריבית ו/או שיעור עליית המדד הנתונים הם לתקופת ההלוואה, לחודש או לשנה. במידת הצורך, יש לבצע התאמה במטרה להביאם לאותו מכנה משותף – חודשי או שנתי. שימו לב: בחודש פברואר 2020 היו 29 ימים (ולא 28!).
• מכיוון שהלוואה שניתנת על ידי מעסיק היא הטבה (ברוב מקומות העבודה), יש לחשב שווי ריבית מדי חודש לפי יתרת ההלוואה.
• במידה שהמעסיק מוותר על יתרת הלוואה תוך כדי התקופה, יתרה זו תיחשב כהטבת מעסיק ויש לכלול את כל יתרת ההלוואה בהכנסה החייבת.