חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), תשס"ג-2003, מחייב מעסיקים לשלם היטל עובדים זרים, כאשר הם מעסיקים עובד זר העונה על תנאי החוק.

היטל כאמור חל על המעסיק ואסור לגבות אותו מהעובד הזר.

סעיף 45 לחוק הנ"ל מגדיר את אחוזי ההיטל בהתאם לענף שבו העובד הזר מועסק: מסעדות אתניות, חקלאות ותעשייה, כלהלן:

1. אחוז כללי 20%
2. מסעדות אתניות, תעשייה ובניין 15%
3. חקלאות 0%

סעיף 44 לחוק מגדיר מיהו עובד זר שיש להטיל בגינו היטל. כמו כן, יש רשימת חריגים, ואם חל אחד מהם, לא יוטל ההיטל בגין העסקת העובד הזר.

למשל:

• סעיף 44(א)(2) לחוק קובע, כי לא יוטל היטל בגין עובדים זרים שהינם אזרחים ממצרים, ירדן, סוריה או לבנון, שהן מדינות גובלות. זאת, כאשר הם עובדים בישראל וחוזרים לביתם בסוף כל יום.
• סעיף 44(א)(4) קובע, כי בגין ספורטאי חוץ לא יוטל היטל. חשוב לשים לב כי מאמן לא נכלל בהגדרת "ספורטאי חוץ" משום שאינו משחק, ולכן בגינו יש לחייב בהיטל.
• עובד זר המרוויח יותר משכר ממוצע במשק כפול 2 (10,551 x 2) שמחולק ב-180;
  כלומר, עובד זר המרוויח יותר מ-117.23 ₪ לשעה (נכון לשנת 2020), מעסיקו פטור מהיטל מס.

חשוב לבדוק תחילה, אם העובד נכנס בהגדרת החוק, אם לאו, ולאחר מכן, במידה שנמצא כי העסקתו מחייבת תשלום היטל, יש לסווגו לפי סוג עבודתו לשם מציאת אחוז ההיטל.