
המספר המרבי של ימי החופשה בתשלום שלהם זכאים העובדים, נקבעים בהתאם לשנות הוותק (הקלנדריות) של העובדים אצל אותו מעסיק.
על פי החוק, נדרש לקיים, את החופשה השנתית, בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה ניתנת החופשה, או במהלך שנת העבודה שלאחריה.
עובדים זכאים לדמי חופשה בעד ימי החופשה השנתית, בסכום השווה לשכר שהיה משולם להם בעד אותם ימים, אילו המשיכו לעבוד.
חופשה שנתית היא חופשה בתשלום, שעובדים זכאים לקבל בנוסף לימים שבהם נעדרו מהעבודה בגלל סיבות אחרות (כגון מילואים, לידה, אבל, מחלה וכדומה).
כל עובד זכאי לצבירה של ימי חופשה. חוק חופשה שנתית, התשי”א-1951 קובע את מספר ימי החופשה שהעובד יצבור בשנה, וזאת בהתאם למספר פרמטרים:
במהלך ביקורות רבים שערכנו לחברות, מצאנו, כי מעסיקים נוהגים להיענות לפניות של עובדים לפדות ימי חופשה, כאשר במרבית מהפניות הדבר נובע ממצוקה כלכלית של העובד.